נעים מאוד. אני חופית.

לא ידעתי שאכתוב בלוג.
לא כי אין לי מה לומר —
אלא כי תמיד העדפתי לעשות.

אבל יש דברים שלא נראים בתמונות.
יש דברים שלא נאמרים בפגישה.
ויש סיפור שמגיע הרבה לפני השיער.

אז הנה.

איך הגעתי לכאן

לא נשאבתי לתחום.
לא למדתי לתפור. לא עשיתי בידיים.

יש לי כשרון אחר —
לקחת משהו ולדעת איך להגיע אליו.
לזהות את הרמה הגבוהה ביותר — ולשים עליה את הכוונת.

הבנתי איך עולם הפאות עובד.

ואז הבעל שלי ראה חנות קטנה.
קטנה קטנה.
במרכז המושבה המהממת שלנו.

״אני רוצה את המקום הזה בשבילך.״

זרמתי.

וקפצתי למים.

מהרגע הראשון — ייצרתי את הטופ שבטופ.
לקחתי את הצוות המוביל והמקצועי ביותר בתחום
והבאתי אותו אל המרום ואל החזון שלי.

התוצאה? לא פאה.
שיער.

כך זה התחיל.

הסיפור שמאחורי הסיפור

באותה תקופה היינו בשליחות.
שתים עשרה שנה.

ניהלנו בית ילדים.
ממש בית — לא מוסד.
לנערים וילדים שיצאו מהבית.

היינו להם לבית.

וכאן מגיע הדבר שאני הכי רוצה לומר.

אני גדלתי בבית ילדים כזה בעצמי.

ופתאום ראיתי את זה —
איך החיים הובילו אותי לאורך כל הדרך
לאותו מקום שממנו יצאתי.
רק הפעם מהצד השני.

זה לא מקרי. זה מעגל.

החזון שלי

חופית ימית לא רק מוכרת שיער.

היא יודעת מה זה להתחיל מאפס.
ומשלבת את כל העולמות שלה לדבר אחד.

לקחת את הלואוטק — להייטק.

תחום שעבד שנים על אינטואיציה ומסורת —
ולבנות לו שפה מקצועית, סטנדרטים, עתיד.

למה בלוג

כי יש דברים שלמדתי —
על שיער, על נשים, על נשיות, על עסקים, על עצמי —
שמגיע להם מקום.

לא כי אני רוצה ללמד.
אלא כי אולי מישהי קוראת את זה ומרגישה:
גם אני.

ואולי גם כי אני מאמינה —
שאם אני יכולתי,
גם את יכולה.

וזה מספיק.