חופית ימית טרבלסי · 20.6.2026
מיובא מהאתר הקיים · מחכה לאישור חופית
אם הייתם שואלים אותי לפני עשרים שנה מה אעשה בחיים — פאות לא היו מופיעות ברשימה.
גם אני לא חשבתי.
המסלול שלי היה אחר לגמרי.
למדתי. עסקתי באנשים. בחינוך. בליווי. בבניית מסגרות.
במשך שתים עשרה שנה, יחד עם בעלי, ניהלנו בית לילדים ונוער שלא יכלו לגדול בביתם.
זה לא היה מוסד. זה היה בית.
והייתה בזה גם סגירת מעגל אישית. כי אני עצמי גדלתי בבית ילדים.
יום אחד הבנתי שהחיים הובילו אותי בדיוק לאותו מקום שממנו יצאתי — רק מהצד השני.
לא כילדה. כאישה. לא כמקבלת. כנותנת.
ואולי דווקא בגלל זה, גם היום, האנשים תמיד מגיעים לפני המוצר.
